מתניעים: חיסונים ומלריה

מה ההבדל בין כדורי המלריה מלרון ולריאם? אילו חיסונים צריך? איפה מתחסנים? מה קורה במרפאות המטיילים? להלן התשובות + מסקנות של אחרי.

תפוצת מלריה בדרום ומזרח אפריקה

השלב הראשון בשרשרת הדאגות שלנו לטיול מוצלח היה, עוד לפני כרטיס הטיסה, החיסונים. השאלות המרכזיות היו: אילו חיסונים? איפה מתחסנים? איפה הכי זול?

ביררנו לגבי מרפאת המטיילים הקרובה של קופ"ח כללית, היות ולאלה מאיתנו המצוידים בתכנית "כללית מושלם" יש 75% הנחה על החיסונים - בדיוק לתפרניות שכמותנו. השגנו דרך האינטרנט את מספר הטלפון של המרפאה בטבריה כדי לקבוע תור, אבל הסתבר שהמספר לא כל כך נכון. לאחר שהעבירו אותנו מקו אחד לשני ואינספור מנגינות המתנה, הצלחנו לקלוע למטרה ולקבוע פגישת ייעוץ.

ארגנו שנעבוד ביחד משמרת בוקר, ולאחריה נסענו. הסתבכנו קצת ברחובות טבריה, מצאנו את המרפאה ואז התברברנו בין המסדרונות עד שמצאנו את המחלקה הנכונה (שהופתענו לגלות שמשנה מיקום בין יום רביעי לשישי, כנראה בהתאם לאחות). נדרשנו למלא טופס שנראה כמו סוג של הצהרת כוונות לטיול, דבר מעט בעייתי כי עדיין לא היה לנו מושג מתי ואיפה באפריקה אנחנו מתכננות לטייל.

הרופאה הביאה לנו טבלה מפורטת על סוגי המחלות והחיסונים, מידע על כדורי מניעה וטיפול ולמיניהם, ודף על מחלת המלריה. לאחר מכן הוציאה מפה ועליה שכיחות המלריה לפי מדינות. "תסמנו לי היכן אתן מתכננות לבקר," ביקשה.

הסתכלנו אחת על השנייה בעיני-עגל גדולות וגמגמנו בחוסר אונים. בסוף סימנו קו מהוסס ממדינת דרום אפריקה ועד לאתיופיה.

"טוב," אמרה הרופאה, וביקשה לראות את פנקסי החיסונים שלנו, אלה מימי הינקות. הייתי ילדה טובה והבאתי את פנקס החיסונים שלי (טוב שאמא שומרת על הדברים האלה), אבל אופיר לא מצאה את שלה. הרופאה אמרה לה שזה לא נורא, אבל כדאי שתתייעץ עם האחות במרפאה המקומית בקשר לחיסונים מסוימים כדי שלא תיאלץ להתחסן שוב סתם. לאחר מכן היא הציגה בפנינו את החיסונים (תוך סידור חותמות החיסונים בשורה על השולחן, להמחשה): כלבת (שלוש זריקות במועדים שונים), צהבת (שתי זריקות), קדחת צהובה, טיפוס הבטן. למזלי הטטנוס ודלקת קרום המוח עוד היו תקפים מהצבא (הרופאה אמרה שיש לחדש לאחר חמש שנים). סה"כ 7 זריקות. היא הוציאה לנו פנקסי חיסונים חדשים צהובים מסנוורים, שיחקה עם החותמות ושלחה אותנו לאחות.

האחות הסתכלה על פנקסי החיסונים והתחילה לשלוף חיסונים מהמגירות. ארבע זריקות לכל אחת.

"מה? מקבלים את הזריקות כבר עכשיו?"

"כן."

זה בא לי בהפתעה, לא העליתי בדעתי שמקבלים את הזריקות בו-במקום. למה אף אחד לא הזכיר את העניין הזה? הייתי מכינה את עצמי נפשית...

היינו גיבורות, החזקנו אחת לשנייה את היד, הסתכלנו לכיוון השני וזה נגמר. "נתראה שוב בשבוע הבא לזריקות ההמשך," חייכה אלינו האחות.

אמרו לנו שאין לזריקות תופעות לוואי. אולי אדמומיות, אולי איזו נפיחות קלה. אז אמרו. יום למחרת הרגשתי איך הידיים כואבות, והייתה תחושה כללית של חולשה. אולי זה הכל פסיכולוגי... בכל אופן בעבודה, משמרת ערב עמוסה של יום חמישי, זה בטח לא עזר. 

הסוגים השונים של כדורי המלריה מאוד מאוד מבלבלים. לאחר שחזרנו הביתה הסתכלנו בייאוש על הטבלה שקיבלנו מהרופאה ועל המרשמים, והתלבטנו בין שתי ההמלצות העיקריות: מלרון ולריאם.

כדור המלרון נשמע מבטיח - כדור יומי, ללא תופעות לוואי, מלווה אותך רק שבוע לאחר היציאה מ"שטח הסכנה". אז מה אם הוא קצת יקר.

לעומתו התרוצצו על הלריאם, כדור שבועי שיש ליטול חודש נוסף לאחר תום הסכנה, שמועות שונות ומשונות, החל מתופעות לוואי של נשירת שיער וכלה בחלומות מוטרפים, הזיות והפרעות נפשיות. לא מרתיע? אבל מה, הוא הרבה יותר זול...

אופיר התייעצה עם האחות במרפאה הקיבוצית, שאמרה שיכולה לתת לנו כדורי מלריה שנשארו לה מהטיול שלה. מלריה זה עסק יקר, אז ממש שמחנו. החלטנו לנסות את מזלנו, בחורות בריאות למופת, ולקחת את הסיכון עם כדורי הלריאם. האחות אמרה שאין בעיה. שמחות וטובות לבב, חשבנו שהעניין בא על פתרונו.

כמה ימים לפני הטיסה גילינו שקיבלנו מהאחות את הכדורים הלא נכונים. רצינו לריאם (פעם בשבוע) וקיבלנו מלרון (פעם ביום). כשאופיר חזרה לאחות ושאלה אותה, האחות התעקשה שהכדור (מלרון) נלקח פעם בשבוע. הבעיה הייתה שקראתי יותר מדיי באינטרנט והקשבתי בתשומת לב לרופאה במרפאת המטיילים, ואפילו בדף המידע המצורף לכדורים (זה שכנראה אני היחידה שקוראת) היה רשום במפורש: מלרון פעם ביום.

מלרון הוא כדור נהדר ומומלץ, אבל יקר נורא. נורא.

בסופו של דבר התייאשנו. החלטנו שאת חבילת המלרון שקיבלנו מהאחות ניקח ליתר ביטחון; אם לא ניקח טיפול מונע נגד המלריה, לפחות שהכדור ישמש כטיפול במקרה של הידבקות. גם ככה במדינת דרום אפריקה אין מלריה, והסכנה מתחילה רק כשמטפסים צפונה. לפחות בחודשיים הראשונים של הטיול, הטיפול המונע למלריה הוא מיותר.

"מה עכשיו?" שאלתי את אופיר.

"בואי נעשה חלוקת עבודה," היא אמרה. "את קוראת על אפריקה, ואני דואגת לכרטיסי הטיסה."

נשמע לי מצוין.

*****

"ספוילר": מסתבר שבדרום אפריקה אפשר לקבל כדורי מלריה (מכל הסוגים) בכל בתי המרקחת, ללא מרשם רופא. זה אפילו הרבה יותר זול מאשר בארץ. הלריאם לא גרם לנו לשום תופעות לוואי; תופעת הלוואי היחידה של הכדור היא שאי אפשר לתרום דם במשך שנה לאחר לקיחתו.

-------------------------------------------------------------------

מסקנות:

1. תור למרפאות המטיילים של כללית הכי קל לקבוע דרך 2700*.

2. כדאי מאוד ורצוי להגיע למרפאת המטיילים עם פנקס חיסונים, אבל אפשר גם בלעדיו.

3. כטיפול מונע למלריה עדיף לקחת לריאם. יותר זול. פשוט אל תיקחו איתו סמים (האנשים המעטים שפגשנו בטיול שהייתה להם בטן מלאה על הלריאם ערבבו אותו עם סמים). אם אתם לא יכולים לוותר על הסמים, אל תתפלאו אם פוקדים אתכם חלומות הזויים במהלך הלילה.