למה לא רצו להכניס אותנו לדרום אפריקה?

איך כמעט העלו אותנו על מטוס בחזרה הביתה, מה לעשות כדי שזה לא יקרה גם לכם, ועוד כמה טיפים מניסיון אישי לטיול מוצלח וחסר דאגות.

תודה ל-http://www.seton.net.au על התמונה

לקח לנו קצת זמן להבין שבאומרה "שבו שם", התכוונה פקידת ההגירה הדרום-אפריקאית לכך שהיא מונעת מאיתנו את הכניסה למדינה. רק כששתי בחורות טורקיות צבועות-בלונד במדים ניגשו אלינו, הבנו שאנחנו בבעיה.

"אתן צריכות לקנות כרטיס יציאה מהמדינה," הן הסבירו באנגלית קלוקלת. "כל מי שמגיע בטיסה חייב להציג כרטיס טיסה חזור" (מה שנקרא: return ticket).

"אבל הטיסה שלנו הביתה יוצאת מטנזניה," הסברנו, "ההיגיון אומר שכדיי להגיע לשם נצטרך לעזוב את דרום אפריקה."

"צריך כרטיס חזרה," הן התעקשו.

זה נשמע לנו תמוה ואידיוטי. למה אנחנו צריכות לקנות עכשיו עוד כרטיס טיסה שאנחנו לא מתכוונות להשתמש בו ממילא, אחרי שכבר שילמנו כל כך הרבה על הכרטיס הראשון?

 "טוב," אמרה הבלונדינית הגבוהה אחרי הרהור קל, "אתן יכולות להשאיר פיקדון אותו תוכלו לדרוש בחזרה במדינה שלכן."

"מה סכום הפיקדון?" התעניינו.

"10,000 רנד," היא ענתה.

אה. כמעט 5,000 שקלים. סכום שאני לא בטוחה שבאמת נצליח לקבל בחזרה בארץ, ואפשר רק לדמיין את הבירוקרטיה שתהיה כרוכה בזה. האם זה סיכון ששווה לקחת? לזרוק 5,000 שקלים?

"אבל אנחנו לא יוצאות מהמדינה בטיסה," התחננו, "אנחנו יוצאות באוטובוס."

"איזה אוטובוס?" הן הרימו גבה.

האמת היא שעדיין לא היה לנו מושג איך אנחנו מגיעות לטנזניה ומתיי. חשבנו שבמהלך הטיול יהיה לנו זמן לברר ולהחליט, ולא הכנו שום דבר מראש.

נזכרתי בסיפור של הסמנכ"ל שלנו שבא לחלוק איתנו מידע מטיול שלו באפריקה, אחרי שנפוצה בעבודה הידיעה שאנחנו טסות. הוא סיפר שהוא הצטרף לטיול מאורגן, מה שנקרא כאן Overland Trucks, שזה בעצם טיול במשאית ענקית שחוצה את אפריקה במסלול מתוכנן ולוקחת אותך מנקודה א' ל-ב' תוך עצירה בנקודות הכי אטרקטיביות בדרך. הם מבשלים בשבילך, מספקים את כל הציוד והאוהלים (אלא אם כן יש לך תקציב גדול ואתה רוצה לישון באכסנייה), דואגים למדריך ובעצם מכסים אותך מכל כיוון. כל מה שאתה צריך לעשות זה להסתדר עם האנשים שהולכים לשבת איתך באוטובוס הזה בשבועיים/חודשיים הקרובים. יש מלא סוגים של Overlands, אבל מה שאני זכרתי מהסמנכ"ל היה -

"דריפטרז," עניתי, "זו חברת טיולים, טיול חוצה יבשות."

"טוב, אז פשוט תצטרכו להראות כרטיס," הן אמרו, "אין לכן הרבה זמן. יש טיסה חזרה לטורקיה שיוצאת עוד קצת יותר משעה."

האמירה הזאת הכניסה אותנו לשוק. מה פתאום טיסה חזרה לטורקיה? מה פתאום שלא ניכנס לדרום אפריקה? מה בסך הכל ביקשנו, רק רצינו לטייל! אנחנו כבר כאן, צעד אחד מלהגשים חלום, ופקידת ההגירה החמוצה ההיא שלא הסכימה להכניס אותנו, היא-היא זאת שתיקח את החלום מאיתנו??? ועוד תחייב אותנו על זה?!

הטורקיות הובילו אותנו למשרד שלהן ונתנו לנו להשתמש במחשב בשביל אינטרנט. גילינו שהדריפטרז הזה הוא יקר, ושאנחנו ממש לא מוכנות להתחייב כרגע על תאריכים.

"בואי נתקשר לסוכנת הנסיעות," הצעתי לאופיר, "היא זו שאמרה לנו שלא צריך כרטיס פיקטיבי, עכשיו שתתקן את הטעות הזו."

אבל המזל המשיך לשחק בנו באותו יום. הסוכנת הייתה בחו"ל, והפקידה שהיא השאירה אחריה התהדרה באופן מפתיע דווקא בעברית קלוקלת שעלתה לאופיר ולי על העצבים. אני בשלב הזה כבר לא יכולתי לדבר ורק ישבתי בפינה ובכיתי, רואה איך הטיול שלי שחיכיתי לו כל כך ושמעולם לא חשבתי שאגשים, חומק בין אצבעותיי.

הפקידה ניתקה את הטלפון לאופיר בפרצוף פעמיים, אז החלטנו להתקשר לחברת הנסיעות. שם נאמר לנו שהכרטיס הפיקטיבי עולה כסף ושיהיה אפשר לארגן לנו משהו עוד שלוש שעות.

מה שלוש שעות? איך שלוש שעות??? רוצים להעלות אותנו לטיסה שיוצאת עוד שעה! ומה פתאום כסף?!

אחרי בכי, תחנונים, צעקות (תודה לאל שאופיר יודעת להיות אסרטיבית) ופינג-פונג מסוכנת אחת לאחרת, "נפלנו" על סוכנת שמבינה עניין והיא מצידה שלחה לנו תוך עשר דקות את הכרטיס הפיקטיבי וביקשה שברגע שנסיים עם פקידי ההגירה שנודיע לה והוא יבוטל. בזכותה חזרתי לנשום שוב. חבל שאני לא זוכרת את השם שלה.

הדפסנו את הכרטיסים הפיקטיביים והטורקיות הובילו אותנו שוב לביקורת הגבולות שם סוף סוף קיבלנו את החותמת המיוחלת. ויזה לשלושה חודשים, 90 יום לסייר בדרום אפריקה. הטורקיות מצידן לא התעסקו בקטנות, ולא עשו קונצים על כך שאמרנו שאנחנו עוזבות באוטובוס עוד חודשיים ובסוף הצגנו כרטיס טיסה לעוד חודש. אוטובוס/טיסה, מבחינתן לא משנה איך אנחנו יוצאות מהמדינה, העיקר שיש כרטיס להציג בביקורת הגבולות והן יוכלו כבר ללכת הביתה.

מותשות נפשית הודינו לפקיד ההגירה שהחתים לנו את הדרכונים (הפקידה החמוצה כבר לא הייתה שם), ונכנסו רשמית למדינת דרום אפריקה.

בפוסט הבא: חוויות ראשונות בדרום אפריקה (או: הלם תרבות בקייפטאון)

______________________________________

ללמוד מהניסיון:

1. כשנכנסים למדינה דרך היבשה (רכב/אוטובוס/מונית) אין את הבעיות האלו של "כרטיס חזור/יציאה". 

2. אם אתם כבר בדרום אפריקה ורוצים להאריך את הויזה: אפשר להאריך ויזת תייר בשלושה חודשים נוספים, פעם אחת בלבד (אחר כך תהיו חייבים לצאת מהמדינה או שתהפכו ללא חוקיים ועל זה תחוייבו בקנס). לעומת זאת כשאתם מגישים את הטפסים של בקשת הארכה תצטרכו בכל זאת להציג כרטיס יציאה מהמדינה (אם אתם לא בטוחים בתאריכים שלכם אתם יכולים לקנות סתם כרטיס אוטובוס, אני גיליתי שכרטיס מנלספרוט, דרום אפריקה - NELSPRUIT - למפוטו, מוזמביק - MAPUTO, יוצא פחות מ-100 ש"ח וכמובן שאפשר לבטל אותו ולשלם רק דמי ביטול שזה בערך 10%, שזה דיי שווה את זה אם זה אומר שיאריכו לכם את הויזה. עדכון: בסוף חודש אפריל 2014 נכנסה לתוקף מדיניות חדשה ומחמירה לפיה לא ניתן יותר להאריך או לשנות ויזה בדרום אפריקה. על פי החוקים החדשים כל שינוי או הארכה של ויזה חייבים להיות מבוצעים ממדינת האם בלבד (כלומר תהיו חייבים לחזור לישראל ולהגיש בקשה דרך השגרירות).

3. לגבי הקנס - אם נשארים בדרום אפריקה מעבר לתאריך של הויזה, תחוייבו בקנס עם עזיבת המדינה. אם אני זוכרת נכון (99%), הסכום עומד על 1,500 רנד לעד שלושים יום מתאריך התפוגה, 2,000 רנד בין 30-90 יום מתאריך התפוגה ו-3,000 רנד מעל 90 יום מתאריך התפוגה. את הקנס לא משלמים בדרום אפריקה אלא במדינת האם, כלומר כשתחזרו לישראל. אם אתם לא מתכננים לחזור לדרום אפריקה לעולם, תוכלו לבחור גם לא לשלם אותו כלל... (אבל חבל, חבל). עדכון: לפי חוקי ההגירה החדשים שנכנסו לתוקף באפריל 2014, מי שנשאר בדרום אפריקה לאחר שהויזה שלו פגה, יוגדר אוטומטית על ידי המדינה כ"לא רצוי" (Undesirable). אם נשארתם עד חודש (30 יום) מעבר לויזה שניתנה לכם לא תוכלו להיכנס למדינה במשך שנה, ואם נשארתם מעל ל-30 יום תיאסר כניסתכם למדינה למשך חמש שנים. ניתן לשלוח מכתב ולערער על הסטאטוס, אבל קחו בחשבון שיש אנשים מאירופה שנשואים לדרום אפריקאים עם ילדים משותפים, ותקועים באירופה ואינם יכולים לחזור כי המדינה הגדירה אותם כ"לא רצויים" (כלומר זה תהליך ארוך, מסובך ולא ודאי).

4. אם אתם כמונו לא יודעים תאריכים מדויקים של חזרה ומתכננים טיול פתוח, תדאגו לכרטיס פיקטיבי! זה תקף לא רק לדרום אפריקה אלא גם לבוצוואנה, נמיביה, זמביה (לפי משרד ההגירה שלהם)... בזימבבואה בשדה התעופה בעיירה מפלי ויקטוריה לא עשו לי עם זה בעיות ולא ביקשו כרטיס חזרה, אבל אולי הם נוקשים יותר בנמלי התעופה הגדולים.

5. כמובן שזה גם תלוי בפקיד ההגירה. אם את בחורה לבנה ונפלת על פקיד שחור, רוב הסיכויים שגם אם אין לך כרטיס חזרה הוא יעביר אותך הלאה, כל מה שאת צריכה לעשות זה לחייך. כן, לגמריי. אבל אף אחד לא מבטיח שלא תיפלי דווקא על המשמרת של הפקידה חמוצת הפנים...

6. סוכנת אחרת שאני כן זוכרת את שמה וטיפלה בהזמנה אחרת שלי מצוין היא שרית בן-צור מסוכנות הטיולים גוליבר, שגם מצאה לי טיסה זולה ביחס לסוכנויות האחרות מישראל לבוצוואנה (עצירת ביניים ביוהנסבורג) עם שינוי ראשון חינם, וגם סידרה לי כרטיס פיקטיבי תוך שנייה (וללא חיוב) כשהתקשרתי והסברתי את המצב יום לפני הטיסה. באמת שלא מוצאים סוכנת נסיעות מקסימה ויעילה כזאת כל יום, בדרך כלל אני לא עושה דברים כאלה אבל עליה אני ממליצה בחום. למי שרוצה המספר הישיר שלה הוא 03-7137823, בתקווה שהיא עדיין שם (הקשר האחרון שלי איתה היה לפני הטיסה השנייה השלישית שלי לאפריקה בדצמבר 2012 ביוני 2014). עדכון 2014: את הטיסה שלי לדרום אפריקה ב-2014 הזמנתי דרך סוכנת נסיעות אחרת בשם קרן מחברת YPAYMORE, שנתנה לי את המחיר הזול ביותר מכל סוכני הנסיעות דרכם בדקתי (תמיד טוב לערוך סקר מחדש). היא הייתה מקסימה ויעילה, נתנה טיפים מרצונה הטוב וגם היא סידרה לי שינוי ראשון חינם (בו השתמשתי דרכה בהצלחה מרובה) וכרטיס פיקטיבי. המספר שלה למעוניינים: 052-2565943.